מה מניע אותנו לפעולה? טוני רובינס, אחד האנשים שאני גאה לקרוא לו המורה שלי, עולה לבמה עם כל האנרגיות והכוונה כדי לעזור לנו לחשוף את הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, ולראות את האמת העירומה שמאחוריהם. כולנו נושאים זכרון של כישלון, או לפחות חוסר הצלחה מסוים, נכון? למה לא הצלחנו? הסיפורים מורכבים, אבל לכולם מרכיב משותף: היה חסר לנו משהו כדי להצליח. היו חסרים לנו משאבים: זמן, טכנולוגיה, כסף, קשרים (בהרצאה שתראו יושב אל גור בשורה הראשונה, ואומר שהמשאב שהיה חסר לו הוא ביהמ"ש העליון…) אבל האמת היא אחרת: מה שחסר לנו הוא חוסן פסיכולוגי ותושיה, שמגדירים את היכולת להשתמש במשאבים שבתוכנו: יצירתיות, נחישות, סקרנות, אכפתיות, תשוקה- כשאלה זמינים עבורנו, נוכל להתגבר כמעט על כל חוסר במשאבים חיצוניים. ולמה חסרה לנו תושיה? איך זה שיש ימים שבהם הכל נראה "קטן עלי" ובימים אחרים, במצבים דומים למדי, הכל "גדול עלי?". התשובה נעוצה במענה על שלוש שאלות:
- איפה המיקוד שלי? המקום שאליו אבחר להפנות את הפוקוס שלי יעצב את התמונה. האם אני מתמקדת בעצמי או באחרים? האם במה שהצליח או במה שהתקלקל?
- מה המשמעות של כל זה? כל אירוע מקבל מייד פרשנות: האם זה הסוף שלי או אולי ההתחלה? משבר או הזדמנות? הפרשנות מייצרת רגש, שהוא המנוע העיקרי לפעולה:
- מה אני אחליט לעשות?
ההחלטות שלנו בכל רגע מבוססות על מפה פנימית שחשוב להכיר: טוני רובינס ביחד עם קלואי מדנס, פיתחו את תפיסת ששת הצרכים האנושיים: אלה אינם רצונות או שאיפות, אלא ממש צורך קיומי. בשונה מהפירמידה המוכרת של מסלאו, היררכיית הצרכים היא אישית – כל אחד מאיתנו מדרג את ששת הצרכים באופן אחר, ומוצא דרכים שונות לספק כל אחד מהם:
1. Certainty – הצורך בוודאות, בביטחון, כשאין לי רמה בסיסית של ביטחון שהתקרה מעלי יציבה, אני אתקשה להתרכז במשהו אחר.
2. Variety – הצורך בגיוון ובשונות: בצד הצורך הבסיסי בוודאות, אנחנו זקוקים לעניין, אתגר, התרגשות – הרי אם נדע מעכשיו בדיוק איך ייראה כל רגע עד האחרון בחיינו, אנחנו עוד עלולים למות משעמום…
3. Significance – הצורך בחשיבות, כל אחד רוצה להרגיש מיוחד ושונה, אפשר למלא את הצורך הזה דרך הצטיינות: יש לי הכי הרבה כסף, פרסום, תארים, קשרים, או אולי הכי הרבה עגילים וקעקועים?
4. Love & Connections – אהבה ומערכות יחסים: כולנו רוצים אהבה, אך רבים מתפשרים על מערכות יחסים, בגלל הפחד להפגע.
ארבעת הצרכים הראשונים הם בבחינת צרכים הישרדותיים. כולנו מנסים לספק כל אחד מהם, בדרכים חיוביות או שליליות: יתכן מאוד שגם הטרורטיסטים וגם הכבאים באסון התאומים היו מונעים מהצורך בחשיבות. ההבדל אינו בצורך, אלא במפה הפנימית: מהי הדרך שבה התרגלתי למלא את הצורך? מהם החוקים שאימצתי- מה צריך לקרות כדי שאני ארגיש מספיק ביטחון? מגוון? אהבה? ואיזה מחיר התרגלתי לשלם כדי לספק את הצורך? כשאדם מרגיש חוסר באחד מארבעת הצרכים הראשונים, הוא יעשה כמעט כל דבר, חיובי או שלילי, כדי למלא אותו. לעומתם, אנחנו עשויים לשכוח את שני הצרכים האחרונים, שהם המפתחות לאושר:
5. Growth – צמיחה: התפתחות, למידה, תחושת התקדמות, הם המפתח להגשמה. מה שלא גדל מתנוון, אי אפשר להשאר במקום, ואם אנחנו לא מרגישים שאנחנו גדלים ומתפתחים (בגוף, בנפש, במערכות היחסים) אין לנו גם מה לתת:
6. Contribution – נתינה: הצורך לתרום, לתת מעצמי ולהיות חלק ממשהו גדול ממני בעולם הוא המפתח לאושר, כפי שכבר ראינו במחקרים עדכניים. the secret to living is giving
(אם תרצו להמשיך ולקרוא על ששת הצרכים במקום העבודה, עברו למאמר שינויים בהרגלי הצריכה)
עצירה למחשבה:
האם תוכל/י לזהות כרגע מהם שני הצרכים החשובים לך ביותר? בהתבוננות כנה על המציאות שלך כיום, מהם שני הצרכים שאני ממוקד/ת בהם במיוחד?
צרכים אלה, המדורגים בראש סדר העדיפויות שלך, משפיעים על קבלת ההחלטות שלך בכל רגע ורגע. הדרכים שבהן התרגלת למלא את הצרכים החשובים לך קובעות במידה רבה כיצד נראים דברים מרכזיים בחייך. האם תוכל/י לחשוב על דרכים נוספות למלא צרכים אלה בקלות ובפשטות?
הרבה דברים למדתי מטוני רובינס בעשור האחרון, הרבה פרדיגמות שאימצתי מהפסיכולוגיה התנפצו, ובמקומן אימצתי אמונות ואסרטרטגיות חדשות. אחת מהן, היא כמה זמן לוקח לנו לעשות שינוי? אם נקבל החלטה, אנחנו מסוגלים לשנות את הרגשתנו ברגע, ומשם הדרך פתוחה לפעולה חדשה. תנסו את זה ותספרו לי- מה עוד אפשרי?