זוכרים את הימים הארוכים של הקיץ, כשהגיע החופשהגדול, נגמרו הקיטנות, נגמרו המטלות, והקרינו שוב את הסדרה "איים אבודים" בטלויזיה? תחשבו לרגע, מתי בפעם האחרונה הצלחתם באמת להשתעמם?
מנוש זמרודי, עיתונאית חוקרת, הפכה לראשונה לאמא בקיץ 2007, בדיוק כשיצא האייפון הראשון. הטכנולוגיה החדשה ששינתה את עולמנו איפשרה לה לגדל את התינוק ובו זמנית לחזור לעבודה, כמגישת פודקסט (תכנית רדיו באינטרנט) בנושא החיים והטכנולוגיה. הפרסומות הראשונת לפלאפון, אלה שראינו רק על מסך הקולנוע, הבטיחו "להפוך שעה אבודה לשעת עבודה". עם השנים הסמארטפון מאפשר לנו למצוא עניין בכל רגע, וממלא עבורנו את רגעי השיעמום האינסופיים שהיינו חווים בשגרה – בהמתנה בתור לקופה, ברמזור, בשירותים…
בזכות השיעמום
יש מצבים רגשיים שהיינו מעדיפים לוותר עליהם, נכון? היינו מעדיפים חיים בלי כעס, בלי תסכול, בלי שיעמום.
כשהיינו זוג צעיר, נסענו בפעם הראשונה לחופשה בבית מלון, יחד עם זוג חברים. עצם הרעיון היה זר לי "מה עושים בבית מלון?" לקחתי המון ספרים, עצרנו למסלול הליכה קצר בנסיעה הלוך, ובמהלך סוף השבוע מצאתי הזדמנות לשוט, לצנוח מסירה וללמוד לירות חץ מקשת. לא בטוח שהבנתי את הקונספט של "לנוח", ועד היום אני מתקשה להיות בחוסר מעש, ולפעמים גם מתקשה לראות אנשים שהקצב שלהם שונה משלי, כמו הפקידים במשרד הרישוי בזוטרופוליס.
אבל התזזיתיות הזו עולה לנו ביוקר: זמרודי ריאיינה חוקרי מוח וגילתה שכאשר אנחנו משתעממים וחולמים בהקיץ, המוח שלנו מפעיל רשתות קשרים המאפשרות לנו לעבור בין המודע לתת-מודע. כך המוח יוצר קשרים והקשרים חדשים, המאפשרים לנו פתרונות יצירתיים לבעיות מטרידות, וליצירת סיפור הזהות האישי שלנו: אנחנו נזכרים באירועים שעברנו, נותנים להם פרשנות ומציבים לעצמנו מטרות להמשך הדרך.
ומה קורה אם בכל רגע אנחנו מעסיקים את עצמנו בחדשות, במיילים הפתוחים, ברשתות החברתיות ובשאר האפליקציות המתחרות על תשומת הלב שלנו? בכל פעם שאנחנו מתיימרים לעשות מספר משימות במקביל, שקר המולטי-טסקינג המפורסם, המוח שלנו למעשה עובר במהירות הבזק ממשימה למשימה, דבר הדורש ממנו אנרגיה רבה. מחקרים הראו שלפני כעשור היינו מעבירים את הקשב אחת לכ-3 דקות, היום אחת ל-45 שניות, והספירה לאחור ממשיכה… עפ"י סקרים שנעשו כבר לפני מספר שנים, אמריקאי ממוצע בודק מיילים 74 פעמים ביום, ועובר בין משימות במחשב 566 פעמים ביום. בדיקה מהירה: כמה אפליקציות / חלונות פתוחים אצלכם עכשיו כשאתם קוראים את הפוסט הזה? אצלי פתוחים ממש עכשיו, אחרי שהקפדתי לסגור את מה שאני ממש לא אצטרך בשעה הקרובה…ככל שאנחנו מתוחים יותר, עייפים יותר, מודאגים יותר, כך נעבור מהר יותר בין משימות, או נבחר (נברח?) לשוטט ברשתות החברתיות. הקשב קופץ לכביסה שעדיין לא תליתי, או למענה מהיר על מייל שיגרום לי תחושת הישג בהשלמת משימה מהירה, ובעצם- לבריחה מהתמודדות עם משימה מורכבת יותר, המחייבת אותי לפגוש את הקושי, לחשוב מחדש, למחוק, לכתוב, להתנסות.
אם לצטט את אבא של הומר סימפסון: אין בעיה גדולה מכדי שתוכל להתעלם ממנה…
איך משנים הרגלים?
"משועמם ומבריק" – עשרים אלף (!) מאזינים נרשמו לניסוי שהציעה זמרודי למאזינים שלה: מה נרוויח אם נפחית את השימוש בסמארטפון ונאפשר לעצמנו לחזור ולהשתעמם? בבדיקה מקדימה היא מצאה שהמאזינים שלה משתמשים בנייד שעתיים ביום, ורק "מציצים" בו 60 פעמים ביום. אחרי המדידה המקדימה הגיע שבוע האתגר: בכל יום קיבלו הוראה, למשל: שימו את הנייד בכיס/בתיק, ואל תחזיקו אותו ביד. נשמע פשוט? נסו את זה בעצמכם! למחרת התבקשו למחוק את האפליקציה, אתם יודעים באיזו מהן מדובר- האפליקציה שאתם נוטים לשקוע בה הכי הרבה בלי לשים לב שעברה חצי שעה מאז שפתחתם אותה? כעבור שבוע הגיעו התוצאות. לאכזבתה הרבה, התגלה כי למרות ההתלהבות, ממוצע השימוש ירד רק ב-4 דקות ביממה. החוקרים שליוו אותה הסבירו, כי שינוי התנהגות בתוך שבוע אחד הוא לא פחות ממדהים. 90% מהאנשים הפחיתו את השימוש בנייד, 70% דיווחו שהיה להם יותר זמן לחשוב, ישנו טוב יותר, והרגישו שמחים יותר.
לחיות כאן ועכשיו
ההתקדמות הטכנולוגית שינתה את העולם, ופתחה בפנינו אינסוף אפשרויות. האתגר הוא תמיד אנושי: עד כמה אנחנו בוחרים או נכנעים לפיתוי שמישהו אחר תכנת עבורנו? כדי לבחור, אנחנו צריכים להיות ערים להרגלים שלנו, מה אנחנו בוחרים לעשות ממש עכשיו, ברגע הזה. על בסיס המדיטציה המזרחית, התפתחה הגישה המערבית של מיינדפולנס- תרגול מודעות העולה מהבאת קשב מכוון לרגע הזה, מתוך סקרנות וללא שיפוט. הבאת תשומת לב לנשימה, לתחושות הפיזיות של הגוף, למראות או לקולות, עוזרים לנו לחזור לעצמנו, לבחור במקום לברוח.