קירבי פרגוסון, יוצר הסדרה everything is a remix מסביר לנו בהרצאה של תשע וחצי דקות מתובלת בדוגמאות ברורות לכל אוזן, שכל מה ששמענו עד היום הוא בסך הכל רמיקס: העתקה, שינוי ושילוב copy, transform, combine. אין שום דבר מקורי, ואפילו את זה כבר אמרו קודם, לפני: "ואין כל חדש תחת השמש". הדוגמאות מיצירותיו של בוב דילן הזכירו לי את הוידוי מלא האשמה של נעמי שמר לפני מותה: למרות שהקפידה להכחיש זאת כל חייה, "ירושלים של זהב" אכן ינק ממקורותיו של שיר העם הבסקי המפורסם. אי אפשר להתעלם מהדמיון.
אני זוכרת את הקורס בתואר ראשון בפילוסופיה של הדת, שבו בחנו סיפורי בריאה של תרבויות מתקופות שונות בקצוות שונים של העולם. כששאלתי את המרצה איך היא מסבירה את הדמיון המדהים בין כל הסיפורים, היא ענתה לי במילותיו של מתי כספי: "כמה שירים כבר אפשר להמציא בכלל?"
האם באמת אין שום מחשבה מקורית? האם אנחנו עד כדי כך דומים זה לזה עד שלמרות ההבדלים הבין אישיים, בסופו של דבר המח האנושי ממציא את אותן המצאות? נראה שמירוץ הפטנטים הצמוד בהמצאת הנורה החשמלית, המטוס וחידושים נוספים מדגים רמה מסוימת של תודעה משותפת. כולנו עומדים על כתפי ענקים, וכך למעשה מתאפשרת היצירה, כפי שמצוטט הנרי פורד: "לא המצאתי שום דבר חדש. פשוט הרכבתי תגליות של אחרים, שגם מאחוריהם עומדות מאות שנים של עבודה. הקידמה מתרחשת כשכל הגורמים מבשילים, ואז היא בלתי נמנעת"
אז איך אפשר לדבר על פטנטים, זכויות יוצרים או intellectual property? קירבי פרגוסון טוען שחוקי הפטנטים המתייחסים ליצירה כאל נכס, פועלים נגד מטרתם המקורית: להנגיש את האמנות ולהפוך אותה לשימושית. הוא מצטט את סטיב ג'ובס, שבשנת 1996 ציטט בגאווה את פיקאסו: "אמנים טובים מעתיקים. אמנים גדולים גונבים" ואף הוסיף: "אנחנו חסרי בושה לגבי גניבה של רעיונות גדולים"; אותו סטיב ג'ובס בשנת 2010 כבר איים לפתוח במלחמה גרעינית נגד האנדרואיד כמוצר גנוב. הכל נראה בסדר, עד שמעתיקים ממך… אנחנו מאוד כועסים כשגונבים מאיתנו, וביחד עם חוקי הפטנטים והמשפטיזציה שעוברת על העולם, נראה שאת השנים האחרונות מבלים יוצרים וממציאים בעיקר בין בתי המשפט.
פרגוסון מזמין אותנו לוותר על ההיבריס, להפסיק לחכות עד שנמציא את הגלגל, ופשוט להתחיל ליצור בחומרים שכל כך זמינים סביבנו, במיוחד בעידן האינטרנט. הוא מסביר שהיצירתיות אינה מגיעה מבפנים, אלא מבחוץ. אנחנו חלק משלם אחד, וכולנו תלויים זה בזה בתהליך היצירה המשותפת.
אני חושבת שהבלוג הזה לא היה נולד אלמלא הקשבתי לגיא רז מראיין את קירבי פרגוסון ואחרים בתכניתו השבועית npr TED radio hour והחלטתי ליצור רמיקס משלי. חבל שנעמי שמר לא שמעה את מילותיו עוד בחייה, אולי היתה סולחת לעצמה ומעזה להתוודות. הרבה זמן צרם לי השיר, עד שהצלחתי להודות בפני עצמי שגם כיועצת ארגונית אני עוסקת ברמיקס: מערבבת ומגישה מחדש נסיון וידע ניהולי, באופן שמאפשר לאנשים לבחור ולעשות שינוי.
http://www.ted.com/talks/kirby_ferguson_embrace_the_remix