אנחנו חיים בתקופת ה-VUCA שבה הקבוע היחיד הוא השינוי, ולמרות שקצב השינוי לפעמים עושה לי סחרחורת, אני מתרגשת בכל פעם מהגילוי – תיאוריות שגדלנו להאמין שהן האמת לאמיתה, מתבררות שוב ושוב כתיאוריות: השערות שרק ממתינות להפרכתן. אני אוהבת להגיד לאמא שלי, מדענית בנשמתה, שאילו הייתי חוזרת לשיעורי המדעים בתיכון ומספרת למורים על כמה מהדברים הידועים היום, כנראה שהיו מעיפים אותי מהכתה, למרות שבסך הכל מדובר בקצת יותר משני עשורים, לא במאה שנה!
סנדרין ת'ורה משתפת אותנו בחידוש שחלק מהרופאים המומחים המטפלים בכולנו עדיין לא הפנימו (טוב, ייתכן שהם סיימו את הלימודים קצת לפני..?). אחד הדברים שנחשבו אמת לאמיתה עד לפני עשור לערך, היה שאצל מבוגרים אין התחדשות (נוירוגנזה) של תאי מוח. תאי המוח שלנו נוצרים ברחם ובשנות הילדות, אבל כמבוגרים תאי המוח שלנו מתים, ובמקומם לא נוצרים נוירונים (תאי עצב) חדשים, נכון? ובכן, כמו שאומר הנוער, אז"ש: אז זהו, שלא.
מסתבר שגם אצלנו המבוגרים, (שלא לומר "זקנים" בשפת הנוער) המוח ממשיך לגדל נוירונים חדשים, ולא רק ליצור קשרים חדשים (סינפסות) בין נוירונים קיימים. בכל יום נולדים כ- 700 נוירונים חדשים בהיפוקמפוס, אזור בעל תפקיד מרכזי בלמידה, זיכרון, התמצאות מרחבית, מצב רוח ורגשות. אם המספר הזה לא נשמע לכם מי יודע כמה (ביחס לעשרות מליארדי התאים הקיימים במוח האנושי), תחשבו על הנתון הבא: עד גיל 50 כל הנוירונים בהיפוקמפוס שלכם יתחלפו בנוירונים בוגרים! אז אולי זה הזמן המתאים לחגיגות הבגרות האמיתיות? (מישהו אמר בר/ת מצווה?)
מה הקשר בין זיכרון לדיכאון? מסתבר שקצב מוגבר של צמיחת הנוירונים בהיפוקמפוס משפר לא רק את הזיכרון אלא גם מסייע בהתמודדות עם דיכאון, ולהפך- אם קצב הצמיחה מעוכב, גם תרופות נוגדות-דיכאון מאבדות את יעילותן. אולי זה לא מקרי שסקרנות, גילוי ולמידה הן פעולות שגורמות לנו תחושת אושר…
איך אפשר לעזור למוח שלנו לצמוח?
עם חגיגות הבגרות, יש לנו הזדמנות לקחת אחריות: חוקרים מחפשים את הדרכים האפקטיביות לעודד את קצב צמיחת התאים בהיפוקמפוס, ומוצאים שסגנון החיים שלנו משפיע על הנוירוגנזה- נתחיל בתזונה: יותר ויטמינים ונוגדי חימצון (המצויים בעיקר בפירות וירקות), פחות סוכר ושומנים רוויים. אם אנחנו כבר אוכלים משהו, כדאי ללעוס היטב: סיבה נוספת להחליף את פרוסת העוגה בגזר קשורה במרקם – מזון קשה הדורש לעיסה וגריסה עדיף על מזונות רכים. פעילות גופנית גם היא משחקת תפקיד מרכזי: ריצה, ופעילות אירובית המגבירה את זרימת החמצן למוח. שינה חשובה במיוחד לסילוק רעלים מתאי המוח, ולמידה מחזקת לא רק את הסינפסות אלא גם את יצירת הנוירונים החדשים. ואחרון חביב? סקס! אז הנה למדתם משהו חדש: רוצו לעשות סקס ולישון 🙂