ג'וליאן טרז'ר, מומחה בתחום הקול, פותח את הרצאתו הקצרה (7:30 דקות) באמירה קשה:
אנחנו מאבדים את יכולת ההקשבה שלנו.
קשה להגזים בחשיבות ההקשבה בחיים שלנו: בניהול, בזוגיות, בהורות, ובכל מקום שבו אנחנו חולקים את המרחב עם אנשים, הקשבה היא התנאי הבסיסי לתקשורת. אבל הרי לא היינו מדברים עליה כל כך הרבה, אם זה לא היה כל כך מסובך… "יש לנו שתי אוזניים ופה אחד, כדי שנקשיב כפליים ופחות נדבר" סיפר לנו פו הדב כשהיינו ילדים, ואכן אנחנו מקדישים 60% מהזמן שלנו להקשבה, אבל מצליחים להפנים רק 25% ממה ששמענו.
טרז'ר מתאר את ההקשבה כתהליך מנטלי, שבו אנחנו יוצרים משמעות מהצלילים שקלטנו. לצורך כך יש למוח שלנו מיומנויות כגון זיהוי דפוסים, להפרדת השיחה מרעשי הרקע, (כך אנחנו שומעים פתאום את השם שלנו גם במסיבה רועשת), או היכולת להתרגל ל"רעש לבן" עד שאנחנו מפסיקים לשמוע אותו: תעצרו לרגע את הקריאה ונסו להבחין בכל הרעשים שסביבכם: תקתוק שעון? מכונית שעוברת בחוץ? נהמת המזגן? את כל אלה המוח שלנו מסנן רוב הזמן, כדי להתייעל ולהשאר ממוקדים במקום שבו בחרנו לשים את הפוקוס, לשים את הלב. הבחירה הזו מושפעת ממגוון גורמים, כמו השפה שאנו מדברים, התרבות שבה גדלנו, האמונות והערכים שלנו, העמדות והציפיות שלנו- כל אלה משמשים כמסננים וקובעים מה נצליח לשמוע, ואיזו משמעות ניתן לצלילים. רוב הזמן אנחנו כלל לא מודעים למסננים הללו, אך הם אלה שקובעים את תמונת המציאות שבה אנחנו חיים – ההמחשה הטובה ביותר היא אפקט מקגורק, שמדגים איך הראיה משבשת את השמיעה – נסו בעצמכם בקישור הזה וספרו ולי מה שמעתם. (טיפ: נסו להקשיב שוב, הפעם בעיניים עצומות)
ובהתנסות היום יומית? "אתה זלזלת או לא זלזלת? הוא זילזל או לא זילזל? היה צליל זלזול!" אמרו הגששים; כמה פעמים נכחתם באותה שיחה עם מישהו אחר, וכל אחד מכם שמע משהו אחר לגמרי? באחד הפרוייקטים שאני מובילה היה לאחרונה משבר. בניתוח שלאחר מעשה התברר לנו, שהקשבנו לשותפים שלנו, אבל לא באמת הקשבנו… מרוב הרעש – עומס המשימות ולחץ הזמן – לא הצלחנו לשמוע את הצרכים שלהם. "אנחנו מקשיבים בעיקר לעצמנו" אמר לי אחד המנהלים. ואולי להפך? אני חושבת שהקושי שלנו להקשיב לאחר מתרחש כשאנחנו לא מספיק מקשיבים לעצמנו, מגיבים לאירועים שסביבנו ולא עוצרים לרגע לבדיקה עצמית: מה אני חושבת, מרגישה, צריכה?
מודל אפר"ת (אירוע, פרשנות, רגש, תגובה) מסביר שכל אירוע בעולם מקבל מייד פרשנות, נקודת המבט היא שיוצרת את המשמעות לאירוע, ובעקבותיה מתעורר הרגש ומוביל לתגובה. הקשבה פנימה, היכולת לעצור לפני התגובה האוטומטית ולהתבונן בפרשנות וברגש, תאפשר לנו לבחור את התגובה, וכך לבוא ממקום נקי ולהקשיב, באמת להקשיב, לאחר.
בעולם הקקופוני שבו אנו חיים, הרעש השמיעתי והחזותי מקיף (ומתקיף) אותנו, גורם לנו להסתגר בבועה משלנו, והופך את משימת ההקשבה לקשה הרבה יותר. הקשבה מודעת היא מיומנות שצריך לפתח, וג'וליאן טרז'ר מציע לנו תרגילים לשיפור ההקשבה:
- להקשיב לשקט– למשך שלוש דקות ביום לצמצם את כל הרעשים סביבנו ולהקשיב לשקט.
- מערבל קול– בסביבה רועשת, לתרגל את יכולת האבחנה בין הצלילים השונים, כמו במכשירי ערבול קול שמגבירים ערוץ אחד ומנמיכים את האחר.
- המקהלה הסמויה– הקשבה מודעת תאפשר לנו להנות מצלילים יום יומיים – להקשיב כדי למצוא את המוזיקה של המדיח או מייבש הכביסה.
- מצבי הקשבה– להתאים את ההקשבה לסיטואציה, בעזרת הפניית תשומת לב ומשחק מודע עם המסננים האוטומטיים שלנו: האם אני מקשיבה באופן אקטיבי או פאסיבי? אמפאתי או ביקורתי? מרחיב או מצמצם?
- RASA – מילה בסנסקריט שמשמעותה תמצית, והיא ראשי תיבות באנגלית לתרגול הקשבה: Receive Appreciate Summarize Ask
או בעברית תהלל: תשומת לב– קבלה של מי שעומד מולנו, הערכה– של מה שאנחנו שומעים, לסכם– את מה ששמעתי במלים שלי, וכדי לוודא שהבנתי, לשאול שאלות: האם שמעתי אותך? האם יש עוד משהו?
בזמן שאני כותבת על הקשבה, שלומי יושב לצדי ופותח אובונטו- מערכת ההפעלה של לינוקס. היזם הדרום אפריקאי מרק שאטלוורת' קרא למערכת אובונטו על שם הפילוסופיה האפריקאית הרואה את האנושות כמחוברת בקשר אוניברסלי של קרבה ואמון. הקשבה מודעת יוצרת מפגש אמיתי, הבנה וחיבור אנושי.
תודה על ההקשבה.