הרשמה לקבלת מאמרים בניהול

פוסטים אחרונים בטד

איך כותבים בטיסה לחלל

מתברר שהאופן שבו אנו חווים את המציאות מורכב רק מאותם דברים שלימדנו את “שומר הסף” הפנימי שלנו לראות. הבשורות הטובות הן שניתן לשנות את הפקודות. איך עושים את זה? התשובה מונחת על מג”ש: מיקוד, גוף ושפה

מאת: אסנת חזן, יעוץ לאנשים המובילים שינוי – תהליכי שינוי ופיתוח ארגוני, www.osnathazan.com

יש חוקים שאנחנו מצייתים להם ופועלים על פיהם מבלי להקדיש להם כל מחשבה. אחד מהם הוא חוק המשיכה. בטיסה הראשונה לחלל, ניסו האסטרונאוטים לכתוב את הדו”ח היומי לנאס”א, אך גילו שאף אחד מהעטים שלקחו איתם אינו פועל. הדיו מגיע אל הנייר בעזרת כוח המשיכה, ובהיעדר כוח משיכה – הדיו פשוט לא הצליח לצאת מתוך העט.

תעשיית החלל האמריקאית השקיעה את מיטב המוחות, האנרגיות והמשאבים כדי למצוא פתרונות לבעיות מסוג זה. כתוצאה מכך היא הביאה לעולם חידושים טכנולוגיים ייחודיים שכולנו נהנים מהם, כמו הטפלון, הטיטניום, נייר האלומיניום ואפילו הסקוצ’ים, שבגללם כבר קשה להשיג לילדים בימינו נעליים עם שרוכים…

רגע של מחשבה: איך הייתם מגדירים את הבעיה שבה נתקל האסטרונאוט?

צילום המצב הנתון – “העט אינו כותב בחלל”, יכול להוביל להגדרות שונות של אותה בעיה. כיוון אחד יכול להיות: “אני צריך עט שיכתוב בחלל” או: “הבעיה היא שהדיו אינו מגיע בהיעדר כוח משיכה”; לעומת זאת, הגדרה אחרת של הבעיה, למשל: “אני צריך לכתוב בחלל”, או: “הבעיה היא שעט אינו כותב בחלל” – תוביל אותנו לכיוון אחר לגמרי.

האסטרונאוטים חיפשו דרך שבה הדיו יגיע אל הדף גם ללא כוח משיכה, ובעקבות זאת פיתחו מנגנון הזרקת דיו משוכלל. בצד השני של העולם, הקוסמונאוטים חיפשו כלי כתיבה אחר, ומצאו בקלות:
עיפרון.

אקטיבי או פאסיבי

מה אנחנו רגילים לחפש? מה מנחה את תשומת הלב שלנו? איפה נמצא הלב?

בגזע המוח שלנו נמצאת מערכת ה-RAS – Reticular activating system, הקובעת למה אנחנו מקדישים יותר תשומת לב. בכל רגע נתון, המוח שלנו מוצף באינספור פרטי מידע מכל החושים, בכמות שהוא לא מסוגל לעבד, וצריך לקבל החלטה מהירה לאיזה מידע להתייחס וממה להתעלם.

עיצרו לרגע ושימו לב בכמה צלילים אתם יכולים להבחין כעת: תקתוק השעון, רעש המזגן, המאוורר של המחשב, מכונית עוברת בחוץ, מישהו מוריד מים בשירותים בקומה מעל, צליל האצבעות שלי המתקתקות על המקלדת, והשותף לחדר המקליק עם העכבר. וזה רק המידע האודיטורי, שהמוח שלי מתעלם ממנו רוב הזמן.

קיימים שני סוגים של תשומת לב: אקטיבית ופאסיבית. קשב אקטיבי מתקיים כשאנחנו מתמקדים במשהו באופן רצוני ויזום, לדוגמה מחפשים אדם מסוים בתוך קהל גדול, או נתון מסוים בתוך דו”ח מפורט. הקשב האקטיבי שומר אותנו מרוכזים במטלה מסוימת.
פעמים רבות, הקשב האקטיבי פונה פנימה אל המחשבות שלנו, ומוביל אותנו להרהור פנימי, היזכרות או חלימה בהקיץ.

מערכת ה-RAS משמשת כמעין שומר סף לקשב הפאסיבי שלנו, והיא הסיבה לכך שאם אנחנו מאמינים שהעולם מלא יופי – אנחנו נמצא יופי בכל פרח או מראה שמיים, ואם אנחנו מאמינים שהעולם מושחת – נראה אי-צדק בכל פינת רחוב. זו בדיוק המערכת המאפשרת לאיש מכירות באולם תצוגה לזהות מה משדר כל אחד מבני הזוג, ומי יקבל את ההחלטה לגבי קניית מסך הפלזמה, ולעומת זאת, מאפשרת למעצב הפנים לראות בדיוק איך ישתלב המסך במכלול הצבעים והמרקמים ליצירת אווירה משפחתית וחמימה בסלון של בני הזוג.

בעידן המידע, כשיש כל כך הרבה פריטים שמציפים את המוח שלנו, מערכת ה-RAS קובעת מה חשוב וממה ניתן להתעלם. ניתן לדמות את מערכת ה-RAS לשומר סף שכבר ראה הכל, ואין הרבה דברים שמעניינים אותו, אלא אם הם נופלים באחת מארבע הקטגוריות:

  1. סכנה נתפסת – מצבים מסוכנים שהוא מזהה מניסיונו המוקדם.
  2. צרכים פיזיים, כמו צמא או רעב.
  3. מצבים חדשים ובלתי מוכרים.
  4. פרטים שהוא התבקש במפורש לזהות, למשל פורד פיאסטה כחולה מודל 1997.

המידע החשוב ביותר, בפרט על סכנה נתפסת, יעבור ישירות לאמיגדלה – אותו מרכז במוח האחראי על הרגשות שלנו, ורק לאחר מכן לעיבוד באזורים האחראיים על קבלת החלטות רציונלית. למרות שהיינו רוצים לחשוב על עצמנו כעל יצורים רציונליים, המצב הרגשי שבו אנחנו נמצאים קובע במידה רבה את איכות ההחלטות שנקבל.

רגע של מחשבה: מהם חמשת הדברים שתשומת הלב האוטומטית שלכם מבחינה בהם באופן טבעי ביום-יום? אוהדי מכבי חיפה יבחינו בכל מכונית עם דגל ירוק, נשים בהריון יראו תינוקות בעגלה, ויצרני אריזות פלסטיק יבחינו בדיוק ממה עשויה העטיפה של החטיף.
עיצרו לרגע ורישמו את חמשת הדברים שאתם מבחינים בהם בקלות.

הבעיה מתחילה כשמבינים שתשומת הלב האוטומטית שלנו מקבלת הוראות לזיהוי פרטים הקשורים לאמונות שאינן תמיד מודעות. למשל, אם אנחנו מאמינים שאנשים הם אנוכיים, נמצא הוכחות לכך בכל יום. העולם מלא ביופי, ברוע, בשמחה ובייאוש. מה שאנחנו רואים הם רק אותם דברים שלימדנו את שומר הסף שלנו להתמקד בהם, והבשורות הטובות הן שניתן לשנות את הפקודות.

ועכשיו לתרגול: מהן האמונות שבגללן הקשב שלכם מופנה באופן אוטומטי לאותם דברים שרשמתם? כמה מהדברים שרשמתם הם חיוביים ומועילים לכם? וכמה מהם גורמים לכם להסתכל על העולם דרך משקפיים קודרים?

זה הזמן לבחור חמישה דברים חדשים שבהם אתם רוצים להתחיל להתמקד: האם אתם רוצים לראות אנשים נדיבים? למצוא יותר יופי? יצירתיות? שמחה? רישמו חמישה דברים שאתם רוצים להבחין בהם. כיתבו את האמונות המאפשרות לכם לראות את הדברים החדשים במשפט ממקד: אני רואה _______ (הדבר שבו אני מתמקד) כי _____ (אמונה), למשל: “בכל מקום אני רואה אנשים עוזרים זה לזה, כי אנשים יכולים להיות נדיבים“.

חיזרו לרשימה בכל יום במהלך השבוע הקרוב, עד שתהפוך לחלק ממערכת הקשב האוטומטי שלכם.

על מגש של כסף

אנתוני רובינס מתאר את המשולש המשפיע עלינו בכל רגע שבו אנחנו מקבלים החלטות, וכדי לזכור בקלות יצרתי ממנו ראשי תיבות: מג”ש – מיקוד, גוף, שפה.

מיקוד – הדרך הראשונה היא לשנות את המיקוד. איפה המחשבות שלי, במה אני מתמקדת כרגע – האם בכמה מטלות עוד יש לי לעשות היום? מה שכחתי לעשות בבית? מה אוכל ללמוד כעת? איך ליישם את הידע החדש שרכשתי? המחשבות שלנו קופצות כל הזמן, הדבר שבו אני ממוקדת הוא זה שיקבע את המצב הרגשי שלי:
Where focus goes, energy flows.

יש לנו שתי דרכים להתנות מחדש את המיקוד שלנו – כלומר לשנות את הטייס האוטומטי המופעל במערכת RAS: האחת היא להבין מה אנחנו תופסים כמצבים מסוכנים, וליצור להם משמעות חדשה. למשל, מי שעבר חוויית ילדות משפילה של דיבור מול הכיתה והמערכת שלו קיבעה כל דיבור בפני קהל כ”סכנה” – עלול למצוא את עצמו חושש ממצבים של דיבור בפני יותר משלושה אנשים (למשל בישיבות עבודה). המערכת הכלילה את המצב שנחווה כמסוכן, אך ניתן ליצור פרשנות מחודשת בעזרת טכניקות של דמיון מודרך, חיפוש התנסויות אחרות ותרגול הדרגתי. הדרך השנייה לשינוי כוללת התמקדות אקטיבית בדברים הרצויים, למשל בהצלחות ובתוצאות החיוביות של דיבור מול קהל. יצירת שגרה של הבחנה מכוונת בנושאים הרצויים, בעזרת משפטים ממקדים, הכרת תודה ומיקוד במטרה הגבוהה שלי, מאפשרת להתנות מחדש את מערכת ה-RAS.

גוף – כבני אדם, שאינם רק רציונליים, הדרך המהירה ביותר לשינוי המצב הרגשי אינה עוברת במסלול המנטלי של הדיבורים, אלא דווקא דרך הגוף – הפיזיולוגיה שלנו. שימו לב לרגע, אם תוכלו להתבונן מבלי לשנות: מהי תנוחת הגוף שלכם? איך מונח הראש? מהי רמת המתח בכתפיים? מהו עומק הנשימה? מידת העייפות או הריכוז מושפעת באופן דרמטי מתנוחת הישיבה ומעומק הנשימה. כך ניתן גם לשנות את המצב הרגשי בתוך רגע: נסו לקום, להתמתח ואפילו לקפוץ כמה קפיצות במקום. קחו כמה נשימות עמוקות והוסיפו קול בזמן הנשיפה, ואפילו תצחקו בקול רם: איך המרגש?

שפה – התיוג של המילים הוא זה שנותן להן את מלוא המשמעות. אם אומר לך: “מה שאמרת כרגע אינו מדויק”, התחושה שלך תהייה שונה מאוד לעומת “מה שאמרת הוא טעות גמורה”, וגרוע מזה, אם אומר “מה שאמרת כרגע הוא שקר גס”. עצם המילה שבה השתמשתי עושה הבדל עצום בחוויה, גם אם הטון ושפת הגוף נשארים זהים. יש לנו הרגלים להשתמש במילים מסוימות, והן משפיעות על הדרך שבה אנחנו תופסים את המציאות ומתרגמים אותה. הדיבור הפנימי שלנו מתקיים גם בשאלות, הקובעות מהן התשובות שנמצא. אם אשאל את עצמי “איך העובד הזה לא הבין כלום ממה שאמרתי?” – אהיה במצב אחר לגמרי מאשר בחיפוש אחר תשובה לשאלה “מה אני צריכה לשנות בהסבר שנתתי כרגע?”.

שיפור המודעות לדפוסי החשיבה וההתנהגות האוטומטיים שלנו הוא השלב הראשון בדרך לשינוי – להתחיל לחקור את שומר הסף האישי, ולזהות את המצבים שבהם אפשר לשנות לו את הוראות ההפעלה.

שלוש שאלות מרכזיות יאפשרו לנו לבחור אחרת:

במה להתמקד? בתוך אוקיינוס המידע שלפניי, לאן עליי לכוון את הפנס?

מהי המשמעות של כל זה? מהם חוקי המשחק, לאן כל זה מוביל?

מה עליי לעשות כדי להשיג את המטרות שלי? מהו הצעד הראשון שאני מוכן לעשות ברגע זה ממש?

גזור ושמור:

  • הדרך שבה הגדרתי את הבעיה קובעת במידה רבה את מציאת הפתרון.
  • משפטים ממקדים מאפשרים לנו להתנות מחדש את שומר הסף – מערכת ה-RAS.
  • בכל רגע ניתן לבחור ולהפעיל את המג”ש: מיקוד, גוף, ושפה היוצרת משמעות.

מקורות:

ויקיפדיה – http://en.wikipedia.org/wiki/Reticular_activating_system
http://en.wikipedia.org/wiki/Amygdala

רובינס, אנתוני., להעיר את הענק שבפנים, הוצאת אור עם.

Parke, David., Courageous Coaching (e-book)

 

תהיו חברותיים, שתפו ברשתות...

סגירת תפריט
דילוג לתוכן