מאת: אסנת חזן, יעוץ לאנשים המובילים שינוי
הכותבת היא פסיכולוגית ארגונית ומאמנת, מוסמכת מטעם מכון רובינס-מדנס בהתערבות אסטרטגית. www.osnathazan.com
“הסקרנות הרגה את החתול…” גערו בנו כשהיינו ילדים ושאלנו יותר מדי שאלות, בעיקר שאלות חסרות טאקט שהביכו את ההורים… את אחד המסרים הסמויים נגד סקרנות גיליתי כשקראתי לבתי את הספר זהבה ושלושת הדובים, ומצאתי בסיומו את מוסר ההשכל המפורש: “וכך לימדה אמא את זהבה הקטנה לא להיות חטטנית”.
ואז אנחנו מתבגרים, והסקרנות מפנה את מקומה לשיעמום: שום דבר כבר לא מעניין אותנו, מרגש אותנו או מצליח לחדור את הקליפה שאנחנו עמלים כל כך לטפח סביב עצמנו. אנחנו ממשיכים לגדול, מתיישרים בשלשות, ואחר כך זה מתבטא בצייתנות הארגונית, כשהמערכת מטפחת יס-מנים ומשלמת מחיר כבד של חוסר יצירתיות. זה מחמיר עוד יותר בביטויי היהירות האופיינית למצליחים, היהירות הגורמת לנו לחשוב שאנחנו כבר מכירים ויודעים הכל, אי אפשר להפתיע אותנו, המתחרים שלנו לא מבינים כלום, ואנחנו יכולים להשלים כל משפט שאומר האדם שמולנו- הרי אנחנו כבר מכירים, לא?
אני כמעט מתביישת לשתף אתכם בדוגמא בנאלית לעמדת ה”כל יודעת” השחצנית שהיתה לי לפני עשרים שנה, כשיצאנו לאכול פיצה והתעמקנו בתפריט שכלל שמות מפוצצים לפיצות השונות. ליד כל אחד מהשמות המסוגננים הופיעה רשימת המרכיבים: תוס, זיתים, עגבניות, בצל… “מה זה תוס??” שאלתי את המלצרית, בציפייה ללמוד על מרכיב סודי בפיצה. “תוספת” היא ענתה לי בפשטות, ואני הגבתי בנחרת בוז מזלזלת שהדהימה את בן זוגי היקר…
השחצנות הזו היא בסך הכל ביטוי לצורך שלנו בביטחון: בתוך עולם שבו הדבר היחיד הבטוח הוא השינוי, אנחנו מחפשים נקודת אחיזה. המוח ההישרדותי שלנו מתוכנת כדי למצוא את התשובה הראשונה האפשרית, ואז להפסיק לחפש, ולהתפנות לתהליכים אחרים.
בואו נתנסה בתרגיל קטן שמדגים את התופעה:
תחשבו על שיר. מצאתם?
מי שעדיין לא מצא, תחשבו על שיר על ירושלים.
(תראו איך דווקא בתוך מגבלות אנחנו יכולים להיות יותר יצירתיים)
כמה מכם המשיכו לחשוב על שמות שירים נוספים?
אצל רובנו, ברגע שעולה תשובה- המוח מפסיק לחפש, ועובר הלאה.
זוהי דוגמא קטנה שמראה איך אנחנו מחפשים את הפתרון “מתחת לפנס”, ומתקשים כל כך לחשוב “מחוץ לקופסא”. הצורך בביטחון מצמצם ומגביל אותנו, מקשה עלינו למצוא פתרונות יצירתיים ולהתמודד עם עולם שבו קצב השינוי גדל כל הזמן.
כדי להתמודד עם חוסר הודאות אנחנו צריכים להעיר מחדש את הסקרנות שהרדמנו לאורך השנים. אנחנו זקוקים לסקרנות בכל תחומי החיים: בארגונים שרוצים לשרוד בשוק תחרותי; במערכות יחסים זוגיות שנשחקות עם השגרה; בהורות שהופכת מהתרגשות לעול מטריד; ומעבר לכל אנחנו זקוקים לסקרנות כלפי עצמנו, כדי להיות מאושרים.
אז איך מעירים ומפתחים סקרנות? שלושה מפתחות קס”ם: קשר, סקרנות ו…? תישארו סקרנים ותקראו עד הסוף…!
קשר– כדי להרחיב את ההסתכלות שלנו, ולגרות את הסקרנות שלנו לגילוי הקשרים חדשים, אנחנו צריכים להתחיל מבפנים, לחפש ולמצוא את הקשר האישי לדברים: מהי נקודת המבט שלי? עצם השאלה מניחה שיש נקודות מבט נוספות, אבל אני לא אתפנה לחפש אותן לפני שהגדרתי את הדרך שבה אני רואה את הדברים כנקודת המבט שלי…
עצרו לשאול את עצמכם שאלות: למה אני חושב ככה? איך אני מרגיש לגבי הנושא? מה אני צריך בהקשר הזה? רק אז תוכלו לבחון נקודות מבט נוספות.
סקרנות– פיתוח הסקרנות בשלושה מימדים: הסקרנות לעצמי, הסקרנות לאחר והסקרנות לעולם:
הסקרנות לעצמי– סקרנות לעצמי היא דרך מצוינת להתמודד עם רגשות שאנחנו מגדירים כשליליים: במקום לטבוע בתוך רגש כמו כעס, קנאה או פחד, נסו להתבונן בו מתוך עמדה סקרנית, ולחקור: איך הרגש הזה הופיע? מה קרה לפני שהתחלתי להרגיש כך? איך בדיוק זה מרגיש כשאני כועסת? מהן התחושות הפיזיות שיש לי? מהי השיחה הפנימית שמתנהלת לי בראש? באיזו שפה אני מדברת אל עצמי? איך זה נראה כלפי חוץ? איך ההתנהגות שלי מתפרשת ע”י הסביבה? איך אני רוצה להרגיש עכשיו? מה אני צריכה כדי להרגיש כפי שאני רוצה?
הבדיקה הפנימית מתוך עמדה סקרנית, מאפשרת למידה שלא היתה שם קודם. בניגוד לנטיה ה”פולנית” לכעוס על עצמי ולהתחרט (“למה הייתי צריכה לכעוס עליו, הוא רק ילד! איזו אמא אני…”), העמדה הסקרנית בודקת מה הביא לכעס הזה, ומאפשרת מרווח נשימה שממנו נוכל לבחור את התגובה.
הסקרנות לאחר– אחת המיומנויות החשובות ביותר לטיפוח מערכת יחסים היא האמפתיה: היכולת לראות את העולם מזוית הראיה של האחר. כדי לגלות אמפתיה אנחנו צריכים לפעול בניגוד לנטיה האוטומטית שלנו, ולהשהות את השיפוט: המוח שלנו נותן פרשנות לכל מצב, והשיפוט הוא תגובה אוטומטית, לעומת האמפתיה, שהיא מיומנות נרכשת שאפשר להמשיך ולפתח לאורך כל החיים. סקרנות לאחר מאפשרת מפגש מחודש גם עם אנשים מוכרים. עצרו רגע לשאול את עצמכם: מה באמת אתם יודעים על העמית שלכם לעבודה? מה אתם עדיין לא יודעים על בן הזוג שלכם? ומה מעניין אתכם לדעת? ככל שתאפשרו לעצמכם להגיע סקרנים יותר למפגש הבא, כך תוכלו לגלות דברים חדשים ומעניינים: על האדם שמולכם ולא פחות, על עצמכם…
הסקרנות לעולם– לכל אחד מאיתנו יש תחביבים או תחומי עניין שטיפחנו עם השנים: כשאתם גולשים באינטרנט או מדפדפים בעיתון, יש דברים שמייד יצודו את העין ונושאים אחרים שעליהם תדלגו. בשבוע הקרוב, נסו להרחיב את נקודת המבט: להתעכב על נושאים שאתם רגילים לדלג עליהם, ללמוד משהו חדש; נסו לנהוג בדרך אחרת לעבודה או לצחצח שיניים ביד הפחות חזקה שלכם- עצם ההתערבות בהרגלים האוטומטיים תאפשר לכם להסתכל מזוית חדשה על המובן מאליו, הצעד הראשון ליצירתיות וחידוש. נסו להתבונן מחדש בסביבה הקרובה – תחושת ההתרגשות והפליאה שמבטאים ילדים כשהם רואים את הקשת בשמים או את זריחת הירח מזכירה גם למבוגרים את היופי שאנחנו עלולים לפספס…
משמעות– המפתח האחרון יקבע למעשה מה יקרה לכל המידע החדש שקיבלנו בעקבות השאלות הסקרניות: האם באמת נלמד, כלומר ניצור משמעות חדשה ונעשה שינוי, או שהכל יישאר כמו שהיה? המשמעות שאנחנו מייחסים למצב קובעת את התגובות שלנו, ולמעשה יוצרת את המציאות שבה אנחנו חיים.
אם ניקח לדוגמא את ההתמודדות של ארגונים עם נושא התחרות: בנסיון להעלים את החשש מפני התחרות, הרבה פעמים התגובה הראשונה היא פשוט התעלמות: “הם לא באמת מאיימים עלינו”. מעמדה כזו מייחסים לפעולות המתחרים משמעות שולית, וכך מפספסים הזדמנויות. אחת הדוגמאות המפורסמות בעולם היא חברת קודאק, שבמשך שנים היתה שם נרדף לצילום, אך פספסה את השינוי והפסידה למתחרים; אחת הדוגמאות העדכניות היא אינטל, שפספסה את פוטנציאל המובייל, אבל אולי עדיין לא מאוחר מדי עבורה. עמדה סקרנית מחייבת אותנו לשאול באומץ: “איזו עוד משמעות יכולה להיות לזה?” במקום להתבונן על המתחרים רק מלמעלה או מלמטה, הסקרנות מאפשרת לארגון ללמוד: למה הם נכנסו? מה הם עושים אחרת? מה עוד אפשר ללמוד מהם?
השינוי, כפי שהבנו, הוא הקבוע – האתגר האמיתי הוא ההתקדמות. מחקרים מראים כי האושר קשור בצמיחה והתפתחות: אנשים שרואים את האפשרות להמשיך לגדול וללמוד הם אופטימיים יותר ומאושרים יותר. האושר קשור גם בסבילות למצבי אי-ודאות: היכולת להשאר לרגע עם השאלות מבלי לקפוץ לפתרון. לאחרונה היתה לי התנסות קצרה במדיטציית זן, שבה נדרשנו לשבת עם השאלה “מה אני?” ופשוט להתבונן במה שעולה, מתוך הידיעה כי התשובות הראשונות שעולות הן רק מלים, והמשך החיפוש יביא תשובות עמוקות יותר. כמו במדיטציה כך בשאר תחומי החיים: ככל שנטפח את הסקרנות ונפתח את היכולת לשאול שאלות מבלי לקפוץ מייד לפתרון, כך נגביר את היכולת להכיל אי-ודאות ולהתמודד עם מצבים שונים בחיים.
סקרנות אמנם מאפיינת ילדים, אבל אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל: אבא שלי, שחגג לא מזמן 71 החליף ארבע קריירות בימי חייו, וגילה את המחשב רק לאחר הפנסיה. אמא שלי, תלמידה בת 70, תמיד מחפשת דרכים להרחיב אופקים, ומדי פעם גוזרת עבורי כתבות מהעיתון ומספרת לי בהתלהבות על הרצאה ששמעה או על מורה חדשה שהכירה… הם המורים הגדולים שלי, שאמנם לימדו אותי ש”הסקרנות הרגה את החתול”, אבל לא שכחו ללמד גם את החלק השני של הפתגם: “הסיפוק (של הסקרנות) החזיר את החתול לחיים!”- בואו נשתמש במפתחות הקס”ם כדי לטפח את הסקרנות ולחיות את החיים במלואם!