ההרצאה על העוצמה שבפגיעות של ד"ר ברנה בראון היא ללא ספק אחת מהקלסיקות באתר של TED, עם יותר מ- 64 מליון צפיות עד היום. האומץ של חוקרת אקדמאית, דור חמישי בטקסס ("קודם יורים אח"כ שואלים") לעלות על הבמה ולשתף במשבר האישי שעברה בדרך לגילוי המדעי שלה, הפך אותה בעשור האחרון לכותבת מפורסמת, למרצה מבוקשת ולמנהיגה מוערכת. אז איך מדברים על פגיעות ויוצאים עם כזו עוצמה? פשוט, כמו בציטוט המפורסם: דוגמא אישית היא לא הדרך הטובה ביותר לחנך אנשים. היא הדרך היחידה.
אחרי שנים של מחקר ואלפי ראיונות, ד"ר בראון מצביעה על הפגיעות כיכולת העומדת בבסיס חיים משמעותיים. הממצאים שלה מראים שפגיעות אינה חולשה, אלא להיפך – היא הבסיס לכל עוצמה: רק כשאנחנו מוכנים לחשוף את עצמנו, להיות במגע עם הרגשות, החולשות והפחדים שלנו ולבטא אותם, אנחנו פותחים את עצמנו לקשרים אותנטיים ומשמעותיים – עם עצמנו ועם אחרים.
ומה קורה אם לא? כשאנחנו נמנעים מפגיעות ונכנסים למצב של "הישרדות", אנחנו נוטים להקשיח, להסתגר וליצור מעטפת הגנה סביבנו כדי לשמור על מרחק בטוח. התוצאה היא תחושת בדידות, ניכור וזרות.
בתיאוריה זה נשמע פשוט, נכון? אבל במציאות של התרבות המערבית זהו אחד האתגרים הגדולים ביותר. אנחנו חיים בחברה שמקדשת את הנוחות ומבטיחה לנו אושר, עושר וכושר בהשקעה של 5 דקות (והרבה מאוד כסף). כשאנחנו משווים את עצמנו אל מול התמונות המושלמות המשתקפות אלינו מכל מדיה אפשרית, מתעוררת בעוצמה מקהלת הפחדים: אולי אני לא מספיק חכם / מצחיקה / בכיר / עשיר / רזה / רגיש / אמא טובה – מוזמנים למחוק את המיותר או להוסיף משלכם.
השיפוטים האלה מחוברים עמוק לפחד האנושי הראשוני שלמדנו כתינוקות: אם אני לא אהיה טובה מספיק אז לא יאהבו אותי, וזה כבר איום של ממש, כי הישרדות של תינוק אנושי תלויה בכך שאדם אחר ידאג לצרכיו. את הפחד הזה אנחנו מתקשים לפגוש, ולכן מזדרזים לכסות אותו בהסחת דעת מהסוג הנגיש לנו – אוכל / עבודה / סדרה בנטפליקס / אלכוהול, ועוד.
אבל כשאנחנו מרדימים את הפחדים, אנחנו מפחיתים גם את השמחה, האהבה והפליאה, ומצמצמים את חווית החיים שלנו.
ואם המחקר רב השנים לא הספיק, מאורעות ה-7.10 הזכירו לכולנו כמה פגיעים אנחנו, ובאותה נשימה, כמה עוצמה אנחנו יכולים לגלות כשאנחנו מסכימים להתקרב, להושיט יד ולסייע.
"קשה לקחת בעלות על הסיפור שלנו, אבל קשה הרבה יותר להעביר חיים שלמים בניסיון לברוח מפניו. מסוכן לקבל את מוקדי הפגיעות שלנו, אבל מסוכן הרבה יותר לוותר על אהבה, השתייכות ויצירתיות- התנסויות שבהן אנחנו פגיעים יותר מכל. רק אם נהיה אמיצים מספיק כדי לחקור את החשכה, נגלה את הכוח האינסופי של האור שבנו"