הרשמה לקבלת מאמרים בניהול

פוסטים אחרונים בטד

על אמון ואמונה

איזה תפקיד ממלאות האמונות שלנו בעצמנו ובאחרים בקביעת המקומות שאליהם נצליח להגיע יחד? ומה יאפשר לנו להרחיב את הבסיס שממנו צומח החיבור האנושי?

מאת: אסנת חזן, יעוץ לאנשים המובילים שינוי – תהליכי שינוי ופיתוח ארגוני

הכותבת היא פסיכולוגית ארגונית ומאמנת, מוסמכת מטעם מכון רובינס-מדנס בהתערבות אסטרטגית. www.osnathazan.com

“אמונה היא לעשות את הצעד הראשון גם כשאינך רואה את התמונה כולה” מרטין לותר קינג

קפיצת האמונה הראשונה שלי היתה בגן חובה. בחצר הגן היה סולם גבוה, אליו מחובר מוט שממנו אפשר לגלוש כל הדרך למטה. כל כך רציתי לגלוש למטה! מכירים את זה שאתם כל כך רוצים משהו, שאפשר להרגיש את זה פיזית בגוף? אני זוכרת את עצמי מתבוננת בילדים בהתרגשות, מטפסת בנחישות, אבל לא מצליחה להגיע אל המוט… הייתי בטוחה שזה פשוט גדול למידותי הקטנות, ויתרתי וירדתי מאוכזבת, להמשיך להסתכל מלמטה בקנאה. אמא שלי, שתמיד האמינה שאני יכולה, באה איתי אחר הצהריים לגן, לתרגל את מתיחת השרירים אל מה שנדמה היה כמעבר להישג ידי- עוד קצת ואת מגיעה, עוד מאמץ קטן… חווית האושר של ילדה בת 5 שהצליחה לעשות את הבלתי אפשרי, מלווה אותי מאז.

תחושת המסוגלות, האמונה שאנחנו יכולים, היא אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים עלינו לקום ולעשות- לקחת על עצמנו אתגרים, להעיז ולפעול. האמונה היא שקובעת אם נתחיל בכלל את המשימה, כמה מאמץ נשקיע, ועד כמה נתמיד בדרך- האם נוותר כשניתקל בקשיים ובמהמורות? ככל שהאמונה גדולה יותר, כך נשקיע יותר מאמץ, ובעקבותיו יבוא שיפור בתוצאות: אם דרושות עשרת אלפים שעות כדי להפוך מיומנות למומחיות, כדאי להתחיל כבר עכשיו… אבל פעמים רבות האמונה העצמית מתעצבת בגיל צעיר, מושפעת מחווית כישלון או מהחלטה שהתאימה למצב מסוים והיום אינה משרתת אותנו יותר. לדוגמא, למרות שהריחוק הרגשי עזר לנו בהתמודדות עם אכזבה מאהבה ראשונה, הוא עשוי לחבל ביחסי משפחה וחברויות בהמשך החיים. כדי לשנות או לגדל אמונה חדשה לגבי עצמנו, אנחנו נדרשים להתבונן בדברים מחדש. בדומה לברווזון המכוער, המבין את הגדילה והשינוי שעבר בעזרת מראת האגם הצלולה ובעזרת חבורת הברבורים שדמותו משתקפת בעיניהם, גם אנחנו צריכים לבחור לנו חדר מראות.

“הכוס הזו היא חצי מלאה” כתוב על החולצה של delivering happiness. לעתים מאשימים את הפסיכולוגיה החיובית בשטחיות, בנסיון להתעלם מהבעיות. אין דבר רחוק מזה. הפסיכולוגיה החיובית נולדה מהמקום של השאלה: איך אנחנו מצליחים למרות הבעיות? מה מקדם את הרווחה הנפשית דוקא במצבים לא פשוטים? וכך גילתה, שתלוי לאן אנחנו מכוונים את הפנס. כשאנחנו מתמקדים בחלק המלא של הכוס, אנחנו מתחברים ליכולות, למשאבים, תנסו להזכר באירוע מוצלח, במחמאה שקיבלתם, בהצלחה שהיתה לכם בשבוע או בחודש האחרון, במשהו שאתם גאים בו. כשאנחנו ממלאים את החזה בנשימת ה”אין עלי!” אנחנו מוכנים להרים משקולות. עכשיו תנסו להזכר במה שלא עבד, במה שנפל, נכשל, נתקל. ונראה אתכם מרימים את עצמכם מהכורסא?

האמונה המשותפת היא הרכיב הסודי שהצליח להצמיח אותנו כמין אנושי, ובחמש מאות השנים האחרונות לשגשג כלכלית יותר מאי פעם. יובל נח הררי בספרו קיצור תולדות האנושות מסביר את הדרך שיותר מכל אפשרה את השגשוג הכלכלי שלנו: “כשנוצרה מערכת האשראי המודרנית, הכסף חדל להיות ייצוג של דברים שקיימים בהווה, והפך להיות ייצוג של דברים שאולי יתקיימו בעתיד אך כרגע קיימים רק בדמיון. סדנת הדמיון המודרך הזו שבה שותפים מיליארדי אנשים, היא הדבר שעליו מבוססת הכלכלה” (313)

כאנשים, וכמערכות אנושיות, אנחנו זקוקים לאמונה בעצמנו ובאחרים כמו אויר לנשימה. וכל מה שאנחנו זקוקים לו, נמצא בתוכנו כבר עכשיו:
אגדה אינדיאנית מספרת על סבא המוסר את חוכמת הדורות לנכדו: “במעמקי הנפש שלך, ילדי, שוכנים שני זאבים הנאבקים ביניהם: הזאב הלבן – כולו מלא רגשות אהבה, שמחה, התלהבות וחמלה. לעומתו ניצב הזאב השחור, מלא באנרגיות של קנאה, שנאה, עצב ועלבון” הנכד הקשוב תולה עיניים גדולות בסבו ושואל בדאגה: “אבל סבא, מי משני הזאבים ינצח?” והסב האוהב סומך ידו על הילד ומשיב “בידך הדבר – ינצח הזאב שאותו תאכיל יותר”

בברכת ימים של אמון ואמונה,
אסנת

 

 

 

תהיו חברותיים, שתפו ברשתות...

סגירת תפריט
דילוג לתוכן